“הגעת ליעד”.
איך יודעים שטיפול באישה לאחר לידה הסתיים?
כשיש את כל הרכיבים שרואים אצל האישה בתמונה:
* היא מחייכת.
* היא מרגישה חזקה.
* היא מחוברת לתינוק(ת) שלה.
הטיפול מסתיים כשהיא מסוגלת להחזיק גם אותו וגם את עצמה.
אם היא באה בגלל דיכאון או חרדה – יש ירידה ברמות המצוקה ועלייה במידת ההתקשרות (attachment) אל הילד שלה.
אם היא באה לצורך עיבוד של אובדן היריון / לידה מוקדמת / חווית לידה קשה – היא כבר לא מרגישה מוצפת ממה שהיה, ולא מפחדת מפני ההיריון הבא.
למעשה, אין באמת כזאת שאלה – איך יודעים שהטיפול נגמר. זה ברור גם לי וגם לה.
הדימוי שעולה לי לא פעם הוא שאמא לאחר לידה נמצאת בלב ים, בתוך סערה. ובעבודת צוות אנחנו מביאות אותה יחד, בהקדם האפשרי, לחוף מבטחים. עכשיו היא יכולה לבחור אם להישאר להמשיך לעגון איתי, או להפליג לדרכה. כך או כך, היא כבר יודעת לנווט את הספינה.
בדרך כלל, זה קורה הרבה יותר מהר ממה שהיא חשבה שיקרה.
לפעמים אני תוהה על זה, מה מאפשר לטיפולים להיות כל כך קצרים (וזה לא שאני נמנעת באופן עקרוני מטיפולים ארוכים. יש מטופלים שאני מלווה באהבה לאורך שנים). אני חושבת שזה קשור בעיקר לשני דברים:
1. העובדה שאמא לאחר לידה נמצאת מבחינה רגשית בתקופה של ‘קפיצת גדילה’. לא רק הילד שלה עובר תהליכי התפתחות מואצים בזמן הזה, גם הנפש שלה. ולכן, התערבות טיפולית ממוקדת יכולה לסייע בצורה עמוקה.
2. המוטיבציה לשינוי בקרב אמהות לאחר לידה היא אדירה. למעשה, זאת אולי האוכלוסייה עם רמת המוטיבציה הכי גבוהה שקיימת. כי אמא לאחר לידה לא משתנה למענה. היא עושה את זה למען התינוק שלה. ואין ביקום שום תמריץ יותר חזק מזה.
אז נכון, המודל הזה – של טיפולים יעילים וקצרים – הוא לא תוכנית עסקית אופטימאלית מבחינת פרנסה
. וגם, אני נדרשת לתרגל שוב ושוב את ההתמודדות שלי עם חרדת פרידה
.אבל, ברצינות: זה בעיקר מספק ומרגש להפליא, לדעת שהתערבות טיפולית יכולה להיות כל כך יעילה. אני נהנית לראות את האמהות שלי מפליגות לדרכן בבטחה. ושמחה אם מדי פעם הן שולחות גלויה.
