בשנתו השלישית בהוגוורטס, הארי פוטר לומד שכדי להתמודד עם הפחד הכי גדול שלו – הפחד מהסוהרסנים ששואבים את כל השמחה של האדם – הוא צריך קודם לחשוב על זיכרון טוב, ואז להגיד את הכישוף “אקספקטו פטרונום”.
*
ממש כמו המשאב הפותח ב emdr.
בתחילת עיבוד emdr, אנחנו תמיד נלך קודם כל לרגע טוב.
הרגע הטוב יכול להיות כל זיכרון חיובי שלך – של רגע בו הרגשת טוב עם עצמך, הרגשת שלמה; של מקום בטוח ומעורר שלווה; של סיטואציה בה הרגשת שאת מצליחה להתמודד וכדומה. נחפש את הדבר הראשון שעולה, ונתחבר אליו.
רק לאחר החיבור לזיכרון הטוב – נצא לעיבוד של הזיכרון הקשה.
(אגב, לא במקרה, אצל נשים רבות שאני עובדת איתן – הזיכרון הטוב כולל לא פעם את הילד.ה שלהן 
. ההתקשרות אל הילד שלנו היא מקור כוח).
. ההתקשרות אל הילד שלנו היא מקור כוח).*
זה מדהים לראות, כל פעם מחדש, איך הזיכרון הטוב ה’אקראי’ שעלה – הוא לגמרי לא מקרי. הוא מתחבר בדיוק לקושי העיקרי שעולה אחר כך בעיבוד הזיכרון הטראומטי – אבל מהצד המואר. החיובי. הנפש שלנו יודעת מה היא עושה.
*
זה לא נגמר רק בזה. החוכמה של ג’יי קיי רולינג לגבי תהליכים נפשיים בהקשר הזה מאוד עמוקה.
בעזרת החזרה בזמן – הארי מבין שלא מישהו חיצוני הציל אותו, כפי שהוא חשב בהתחלה, אלא הוא עצמו.
כי, בסופו של דבר, אנחנו הפטרונוס של עצמנו. רק אנחנו יכולים באמת לעזור לעצמנו-של-פעם. רק אנחנו יכולים להחליף את הזיכרון הכואב שלנו בנרטיב חדש, בזכות ההתמודדות שעושה האני-של-עכשיו, ובעזרת הכוח שמעניק לנו החיבור לזיכרונות החיוביים שצברנו לאורך הדרך.
*
מאחלת גם לך לחוות את האקספקטו פטרונום שלך. ?
