ראשית האימהות

פעם אמרה לי אמא: "אחרי שהתחתנו כולם כל הזמן אמרו לנו 'תעשו ילדים, תעשו ילדים'. ואז כשהבת הבכורה שלנו נולדה אנחנו כל כך כעסנו, 'למה לא אמרו לנו כמה זה קשה?? איך עבדו עלינו ככה?!'. מאז בעלי ואני מסתובבים בעולם ואומרים לכל מי שעדיין אין לו ילדים, 'תדעו שזה מאוד קשה'. ממש מרגישים צורך להזהיר את כולם, כדי שלא ירגישו כמו שאנחנו הרגשנו."

אבל אי אפשר באמת להיות מוכנה לאמהות… גם אם אמרו לך שזה יהיה קשה, רק כשאת חווה את זה בפועל את יכולה לדעת איך זה מרגיש עבורך. אולי את ברת מזל ועבורך זה דווקא הרבה פחות קשה ממה שחשבת שיהיה. אך יש לא מעט נשים שאצלן הפער בין מה שחשבו לבין מה שהן חוות בפועל – יותר דומה לתיאור של אותה האם.

בחברה המערבית המודרנית אין לנו כמעט הזדמנות לפגוש תינוקות לפני שאנחנו נהיות לאמהות. אני מתכוונת לפגוש לעומק, לא רק למפגש קצר עם תינוק של חברה. יש לא מעט נשים שהפעם הראשונה בה הן צריכות לטפל בתינוק – היא כשיש להן תינוק משלהן. הפנטזיה שיש לנו בראש לגבי אמהות בדרך כלל דומה למה שרואים בפרסומות (ובתמונות שאנשים בוחרים לשים בפייסבוק), שם כל התינוקות ורודי לחיים, מתוקים להפליא, מחייכים ונינוחים. התמונה היא תמונה אידילית, כזו של תינוק המתרפק על אמו ברוך ושניהם בעננים. האושר המושלם. זוהי, כמובן, 'הטעיית הציבור' – חלק מאותו 'מסע הסתרה' עליו דיברה האם שהזכרתי קודם.

התקופה שלאחר הלידה הינה תקופה רגישה מעין כמוה. נוסף על ההורמונים המשתוללים והעייפות העצומה, מתרחשים אצל האם הטרייה תהליכים רגשיים אשר הופכים אותה חשופה ופגיעה. תהליכים אלו הינם חיוניים לתפקודה כאם, הם שמאפשרים לה להיות רגישה וקשובה אל התינוק(ת) שלה, אך בו זמנית הם הופכים אותה גם רגישה ופגיעה מול שאר העולם. כל מילה שנאמרת מבחוץ חודרת פנימה ועלולה לייצר סערה: הערה של הבעל, החמות, אחות טיפת חלב או סתם מישהו זר ברחוב (והרי במדינה שלנו לכולם יש מה להגיד… הילד לבוש יותר/פחות מדי, עלה/ירד במשקל, יונק/אוכל מבקבוק וכו וכו). תחושת האחריות לבטחונו ושלומו של יצור קטן וחסר ישע הינה עצומה, לא דומה לשום דבר שהאם חוותה בעבר. יש נשים אשר מוצפות חששות וחרדות בשל עוצמת האחריות, לעתים כבר מתקופת ההיריון. חלק מהנשים חוות גם חוויית בדידות עמוקה וכמהות לחברתן של נשים אחרות אשר נמצאות באותו מצב ואשר יוכלו להבין אותן. אל כל אלו נוספת העובדה שהמצב הוא בלתי הפיך. התינוק(ת) כאן לתמיד, אין אפשרות להחליט ש'הספיק לי, אני רוצה להחזיר לשולח'.

בפעם הראשונה בה אישה הופכת לאם מתרחש שינוי נפשי עצום (שקורה במידה כזו או אחרת גם בלידות הבאות, אך מטבע הדברים בלידה הראשונה הוא הגדול ביותר). יש נשים אשר מרגישות שכל מי שהן היו עד עכשיו, כל מה שהיו וידעו על עצמן – איבד תוקף, וכעת הן צריכות להגדיר את עצמן מחדש. זהו תהליך, נדרשת תקופת הסתגלות, ובתקופה הזו חשוב לקבל את כל התמיכה לה את זקוקה. תמיכה של בני המשפחה, של חברות שגם הן אמהות ושל קבוצות (פורומים באינטרנט, מעגלי נשים וכדומה) הינה חיונית ויכולה לסייע משמעותית בתהליך ההסתגלות לאמהות. אך לפעמים היא לא מספיקה..

האופן בו אישה מגיבה למעבר לאמהות קשור לתהליכים רגשיים אשר התרחשו עוד הרבה לפני שהפכה לאם. נשים רבות מרגישות ש'אני לא מבינה למה אני מרגישה ככה' והתשובה לא פעם טמונה בעברה של האישה. אל מול התינוק(ת) שלה, זיכרונות וחוויות מוקדמים מילדותה שלה מתעוררים, לעתים אף באופן לא מודע, ומשפיעים על התחושות וההתנהגויות שלה כאם. זה המקום שבו אני יכולה לסייע. מניסיוני לא פעם מספיקות פגישות ספורות כדי לעזור לך בהסתגלות לשינוי, לתפקד יותר טוב ובעיקר – להתחיל ליהנות! כי גם לך וגם לתינוק(ת) שלך מגיע להיות מאושרים.

סרטונים בערוץ היוטיוב שלי לאמהות לאחר לידה:

תחומי התמחות נוספים