נשים רבות שמגיעות אלי לעיבוד חווית לידה מדברות על הפער בין תוכנית הלידה שהייתה להן לבין הלידה שהתרחשה בפועל.
ברוב המכריע של המקרים: הן חלמו על לידה טבעית – קראו, שמעו, למדו, התכוננו לקראתה – ובסופו של דבר הלידה לא התפתחה כפי שהן קיוו. חלקן, מאוכזבות מעצמן על כך שלא עמדו בכאב וביקשו אפידורל. אצל אחרות, יש כעס או עצב על כך שהתבצעו התערבויות רפואיות בלידה. ולא פעם, ההתערבויות הללו (כגון: ניתוח קיסרי חירום) מנעו את השהייה עם התינוק לאחר הלידה, ההנקה הראשונית, התקווה לאפס הפרדה.
כמובן, הפער יכול להיות גם בכיוון ההפוך: אישה שהייתה בטוחה שתזדקק לאפידורל ובסוף ילדה בלי לקבל אפידורל, אישה שבלידה קודמת סבלה מתפרים רבים והפעם יצאה ללא פגע וכו’ – אבל במקרים אלו הפער, מן הסתם, לא מייצר מצוקה אלא גורם לשמחה ותחושת עוצמה.
**
אז איך אפשר להקטין את הסיכויים לפער שהוא לכיוון השלילי? ולמה כל כך חשוב להיזהר מתוכנית לידה?
**
אל תביני אותי לא נכון. תוכנית לידה היא דבר טוב ומבורך. אבל הסעיף שהכי חשוב לכלול בה הוא – גמישות. הבנה (אמיתית, עמוקה) שלפעמים המציאות שונה מהמתוכנן, וזה בסדר. סלחנות כלפי עצמך על שאת לא עומדת בציפיות שלך. פתיחות להקשבה להמלצות הצוות שסביבך, בין אם בחרת ללדת בבית או בבית חולים.
נשים בימינו נדרשות לא פעם לקבל תוך כדי לידה החלטות מורכבות בזמן אמת, וזו משימה מאוד לא פשוטה. לאזן בין מה שחלמת שיהיה לבין מה שקורה בפועל, בין הרצונות והאמונות שלך לבין חוות הדעת של הצוות הרפואי, בין תחושות הבטן שלך לגבי מה נכון לך לבין הפחדים מפני הבלתי ידוע, ועוד ועוד משתנים מורכבים שנכנסים כל הזמן לתמונה ואין לך שום אפשרות לצפות אותם מראש. מצד שני, לפעמים האישה מרגישה תסכול דווקא מכך שנלקחת ממנה היכולת להחליט, כאשר בשל מצב חירום הצוות הרפואי קובע עבורה מה יקרה. ולפעמים, היא מותשת, לאחר שעות ארוכות של כאב ומרגישה שאין לה יותר כוחות להתמודד ולא מסוגלת לעמוד בתוכנית של עצמה.
הכל יכול לקרות בלידה. כל תרחיש הוא אפשרי. חשוב שתזכרי את זה בזמן הכנת תוכנית הלידה שלך. כי ברוב המכריע של המקרים, מה שישפיע עלייך יותר מאשר ההתרחשויות בלידה עצמה – זה האופן שבו את מתייחסת לכל מה שקרה.
==> גמישות, זה המפתח לתוכנית לידה טובה.
