את בטח מכירה את הרעיון: אובייקט מעבר הוא החפץ המיוחד הזה, שהתינוק(ת) שלך קשור אליו באהבת נפש, לוקח אותו איתו לכל מקום, נרגע בעזרתו, ישן איתו-נוסע איתו-נושם איתו ואוי ואבוי אם הוא יילך לאיבוד (או לכביסה).
לא לכל ילד יש אובייקט מעבר, וזה בסדר.
אי אפשר לבחור עבור הילד שלנו את אובייקט המעבר. אנחנו יכולים להקיף אותו בצעצועים רכים ונעימים, אבל בסופו של דבר – זה בידיים שלו (תרתי משמע:) להחליט האם מישהו מכל הצעצועים האלו יזכה במעמד המיוחד של אובייקט מעבר.
אובייקט המעבר נקרא כך בגלל שהוא מייצג מרחב מעברי בין האם לבין התינוק שלה.
עבור התינוק שלך, החפץ המיוחד הזה מסמל אותך. הוא מסמל את הביטחון שהוא חש בקרבתך, ביטחון שבעזרת אובייקט המעבר הוא יכול לחוש גם כשאת לא לידו. כי אובייקט המעבר מזכיר לו שאמא קיימת גם כשהוא לא רואה אותה – למשל בלילה, אם הוא ישן בחדר משלו. או בבוקר, כשהוא בגן.
זה לא אומר שאובייקט המעבר לא חיוני כשאת כן נמצאת בסביבה! כי חלק ממה שמטעין את אובייקט המעבר במשמעות המיוחדת שלו, זו העובדה שיש לו קילומטראז’ משותף. שהוא מהווה חלק חשוב מהביחד שלך ושל התינוק שלך. במילים אחרות: אין לך מה להיעלב אם כשאת מחבקת את התינוק שלך – הוא מחפש בדחיפות את אובייקט המעבר שלו ולא נרגע בלעדיו. להיפך, את יכולה לשמוח. הילד מבצע את עבודתו. 🙂
וכמעט מבלי שתשימי לב, אובייקט המעבר יהפוך להיות חשוב גם עבורך. למשל, רק דמייני לרגע שהתינוק שלך גדל, והוא כבר לא לוקח את אובייקט המעבר איתו לכל מקום, ופתאום כשהוא מבקר חבר או נמצא אצל סבא וסבתא – את נתקלת בחפץ הזה. סביר להניח שתחבקי ותריחי אותו, וגל של געגועים יציף אותך.
אגב, אם את שואבת חלב כשהתינוק שלך לא בסביבה – שווה לך להחזיק את אובייקט המעבר, זה יגביר את כמויות החלב.
והפרידה מאובייקט המעבר? היא תגיע בזמן הנכון לה. לא צריך לפעול באופן אקטיבי כדי לקדם אותה, זה לא כמו גמילה ממוצץ או מחיתולים. יגיע הרגע שבו אובייקט המעבר יתחיל באופן טבעי להישכח על ידי הילד שלך. אולי בשלב ראשון הוא יזדקק לו רק בלילה. ואחר כך גם זה כבר לא. זה יקרה יותר מהר ממה שאת חושבת. אבל תמיד יישארו הזכרונות.
בתמונה: איה הוא אובייקט מעבר חמוד במיוחד, כי לפעמים הילד עשוי להתבלבל ולקרוא לו ‘אמא’ במקום ‘איה’. מן טעות פרוידיאנית שכזו (אפילו שהקרדיט על המונח שייך בכלל לויניקוט 😉 ).
