**אזהרת טריגר**
~~
“בעצב תלדי בנים” (בראשית, ג, טז). אבל הפסוק לא מזכיר כמה נורא העצב אם לא מגיעים באופן הצפוי לשלב הלידה…
אני רוצה לפרק מיתוסים בנוגע לאובדן היריון:
* “אם מאבדים היריון בשבוע מוקדם, זה קל – פשוט מתגברים וממשיכים הלאה, מתרכזים בהיריון הבא” – לא נכון.
יש תהליכי התקשרות אל ההיריון ואל העובר שמתרחשים גם בשלבים מוקדמים, לפעמים אפילו הרבה לפני שהוא נוצר. אובדן היריון גם בשבוע מוקדם עלול להיות תהליך מאוד קשה רגשית עבור חלק מהנשים, והעובדה שהסביבה לא מכירה בכאב הזה רק מחריפה את הקושי בהתמודדות עם האובדן.
* “אם היית אמביוולנטית כלפי ההיריון, יותר קל לך להתמודד עם זה שהוא נפל” – לא נכון.
לפעמים תחושות קונפליקטואליות שהיו כלפי ההיריון רק מגבירות את תחושות האשמה על האובדן.
* “אם זה קרה באופן טבעי – יותר קל לך, כי אין לך מה להרגיש אשמה” – לא נכון.
נשים רבות מרגישות תחושות קשות של כישלון, על כך שהגוף שלהן לא הצליח לתפקד, לעמוד במשימה הכי חשובה של גוף האישה. יותר מזה, יש נשים שבעקבות מה שקרה ממש מרגישות שהגוף בגד בהן, או שהרחם שלהן הוא מקום רע.
* “אם זו הייתה הפסקת היריון יזומה – יותר קל לך, כי את זו שקיבלה את ההחלטה” – לא נכון.
ההחלטה להפסיק היריון היא קשה מנשוא, ומעוררת אינסוף תחושות אשמה. (אם היית צריכה לקבל החלטה – חשוב שתדעי, אין כאן החלטה נכונה או לא נכונה. יש רק עצב על זה שהיית בסיטואציה שבה נדרשת לקבל החלטה כל כך קשה. כבר קרה לי מצב שבו ליוויתי אישה אחת שהתייסרה על כך שבחרה לסיים את ההיריון, ובמקביל באותם ימים ליוויתי אישה אחרת שהתייסרה על הסבל שהתינוק שלה היה צריך לעבור בגלל שבחרה להשאיר את ההיריון. כאמור, אין שום בחירה שהיא קלה…)
* “כל אישה שחוותה אובדן הריון, בהכרח תרגיש את הרגשות הקשים שתוארו כאן” – לא נכון.
אין ‘חובה’ לחוש את כל הרגשות האלו, יש כמובן אפשרות שאת מרגישה אחרת. אם חווית אובדן היריון ואת לא מרגישה את כל מה שתואר – זה מבורך. נסי להבין מה עזר לך בהתמודדות ולהיעזר בזה גם במצבי התמודדות בתחומים אחרים בחיים.
* “כל הקושי והעצב שהאישה חווה חולפים ברגע שיש היריון חדש” – לא נכון.
הרבה פעמים אפילו להיפך – תחושות האשם והכאב עלולות להתגבר כשיש היריון חדש, וכך גם רמות החרדה.
~~
אם את חווה רמות גבוהות של מצוקה – אל תישארי לבד. חשוב לפנות לעזרה.
?
