כשאני מרצה יש לי תחושת שליחות

הרציתי היום בביה”ס האקדמי לאחיות במרכז הרפואי ע”ש סוראסקי תל אביב (בית החולים איכילוב).
מזה כעשר שנים שאני מרצה בבתי חולים ברחבי הארץ בקורסי על לטיפול נמרץ פגים ובריאות הציבור – אחיות טיפת חלב.
ההרצאות עוסקות בנושאים הקרובים ללבי: הקשרים המוקדמים בין הורים וילדיהם, דיכאון לאחר לידה, פגות ויכולות ויסות, ותקשורת בין הצוות הרפואי לבין ההורים.
אני מרגישה זכות גדולה, ואפילו ארשה לעצמי לומר תחושת שליחות, במתן ההרצאות הללו. אחיות הפגיות וטיפות החלב פוגשות את ההורים והתינוקות בתקופה המיוחדת של ראשית הקשר שלהם. הורים רבים זוכרים גם שנים אחר כך דברים אשר נאמרו להם בפגייה או בטיפת החלב, שכן כל מילה של אחות בשלב הזה יכולה להיות רבת השפעה – לטוב/לרע.
ההרצאות שלי מיועדות להעמיק את נקודת המבט של האחיות על הצרכים של הורים ותינוקות בשלב רגיש זה. כשם שתינוק זקוק להורה קשוב המכוונן לצרכיו, כך גם הורה בראשית דרכו זקוק לאיש צוות אשר יראה אותו ויוכל לתת מענה לצרכיו או להפנות אותו לקבלת סיוע נוסף במקרה הצורך.
בהזדמנות זו אני רוצה לעודד הורים אשר חשים צורך בכך, בשלבים המוקדמים או המתקדמים יותר של חיי תינוקם, לפנות לעזרה. לעתים גם שיחת ייעוץ אחת עם איש מקצוע יכולה לעשות ‘סדר בעניינים’ ולנתב את הקשר למחוזות טובים ושלווים יותר