את בטח מכירה את הויכוח בין בית הלל לבין בית שמאי, האם האור בחנוכיה צריך להיחלש או להתגבר ככל שהחג מתקדם. כמה טוב שבחרו באופציה של בית הלל, זו עם האור המתעצם.
וזה האור שאני רוצה לאחל לך. לא רק בחנוכה, כל השנה. להצליח להיות בית הלל כלפי עצמך. להיות מסוגלת להגיד לעצמך: “עשיתי כמיטב יכולתי”. כאמא, כאישה, כאדם.
אנחנו הרי מתייסרות בלי סוף. על דברים שעשינו, על דברים שלא עשינו, על זה שהיינו מעט מדי או יותר מדי או לא מספיק… אבל אם יש לנו את היכולת להסתכל על עצמנו לרגע בלי שיפוטיות, להסתכל על הדברים כמו שהם ולהגיד “עשיתי כמיטב יכולתי” – נכנס מרווח נשימה.
לא צריך הרבה כדי שזה יקרה. רק להרשות לעצמנו להדליק את האור הפנימי.
