התגלגלה לי לידיים תמונה ישנה שלי.
אני מסתכלת על הילדה-נערה שהייתי אז, ונזכרת. היא לא ממש אהבה את עצמה. לא באמת. היו לה הרבה תלונות וביקורות כלפי עצמה. ואני מסתכלת עליה וחושבת: מה יש בך לא לאהוב? וגם חושבת: והיום? אני באמת אוהבת ומקבלת את עצמי, בלי ביקורת? כמה קשה לנו כנשים לאהוב את עצמנו, לקבל אותנו כמו שאנחנו ולאהוב גם את המגרעות, את סימני הזמן והלידות, את הגוף המשתנה… כל כך הרבה נשים שאני פוגשת בקליניקה לא אוהבות את עצמן. ללא הבדלי דת, מקצוע וגיל. זה נורא עצוב לראות. אנחנו כל הזמן מתייסרות. על היופי, על האופי, על בחירות שעשינו, על מה שלא עשינו, על הישגים שאינם מספקים בעינינו, על האופן שבו אנחנו מתנהגות… אין לזה סוף. כמה קל לנו להפנות את הזרקור הפנימי אל מה שלא בסדר, ולעומת זאת את כל הטוב שבנו – כמעט ולא רואות.
אני מסתכלת על הילדה-נערה שהייתי ונזכרת. היא כבר עברה דבר או שניים בחיים, היא משוכנעת שהיא יודעת מי היא ומה היא רוצה, אבל למעשה היא לא יודעת שום דבר על כל מה שעוד מחכה לה. כל כך הרבה עוד מונח לפתחה. ובו בזמן, אני יודעת שיום אחד אסתכל לאחור על תמונה שלי מהיום וארגיש כמה מעט ידעתי על כל מה שעוד מחכה לי. אלו טיבם של החיים. פעם קראתי בספר על מפה אשר מראה לאדם בכל רגע נתון רק את מה שקורה עכשיו, במקום הנוכחי בו הוא נמצא. אי אפשר לראות בה לפנים או לאחור. יש המון חוכמה במפה כזו. במובנים מסויימים כך החיים שלנו עובדים.
למשל אני נזכרת באירועים שהתרחשו בסמוך לתקופה בה צולמה התמונה בחייה של הילדה הזו, שהיא בעצם אני. נזכרת וממעוף הזמן חושבת: לו היא הייתה מלווה אז על ידי טיפול טוב – דברים היו נראים אחרת. אנחנו תמיד רואים רק את החלק הנוכחי במפה, אבל אם אנחנו מלווים – יש לנו את היכולת לקבל את ההחלטות בצמתי חיינו מתוך מרחב של חשיבה והתבוננות.
אני מסתכלת על הילדה-נערה שהייתי ומתחשק לי לחבק אותה. פשוט לעטוף אותה בשקט, בחיבוק אוהב ומגן.
בעבודה עם נשים בקליניקה אני לא פעם מפגישה אותן עם הילדה הפנימית. המפגש הוא תמיד עמוק ומרפא (זה לא מקרי בעיני שאנשים רבים בוחרים כתמונת פרופיל בפייסבוק או בפלאפון לשים תמונת ילדות שלהם). כי האמת הפשוטה היא, שאנחנו זקוקות לחיבוק של הילדה הפנימית לא פחות ממה שהיא זקוקה לחיבוק שלנו. וזה, כך למדתי, נכון בכל נקודה בה אנו נמצאות על המפה.
אני מזמינה אותך למצוא או לדמיין תמונה שלך מפעם, ולראות מה עולה… אולי תופתעי. זה בטוח יהיה מרגש.
