החרדה יודעת להפעיל

לא מספיק שחרדה גורמת לנו סבל בזמן אמת, היא ממשיכה להשפיע עלינו גם אחרי שהאיום המקורי כבר לא שם.
זה נכון לגבי אזעקות וטילים, שממשיכים להדהד בתוכנו גם אחרי שהושגה הפסקת אש.
זה נכון לגבי חוויות מהלידה, בעיקר אם היא הייתה מוקדמת או הסתבכה, שממשיכות להשפיע על האמהות שלנו גם כשהילד כבר מתגייס לצבא.
וזה נכון לגבי חוויות מהילדות שלנו, שיכולות להופיע ולהשפיע ברגעים הכי לא צפויים בבגרות, כי הן צרובות בנו כל כך עמוק. הן תמיד שם, מוכנות ל’הקפצה’.
והחרדה, החרדה יודעת להפעיל… יודעת לגרום לנו להיות אחרות לגמרי מאיך שהיינו רוצות להיות. לגרום לנו לא להצליח לעשות דברים, להגשים מטרות, להיות אמהות רגועות… ועוד המון אכזבות עצמיות.
העניין המעודד לגבי חרדה, הוא שיש מה לעשות איתה. אם ניתן לה מקום, נקשיב לה, נעבד אותה – או במילים אחרות: נטפל בה – האחיזה שלה תהפוך פחות לופתת. נוכל להשתחרר. ייווצר מרחב פנימי, שבו יגדל חופש הבחירה שלנו. לבחור איך אנחנו באמת רוצות להיות. ולהיות חופשיות ליהנות.
** בתמונות: רגע של פחד, לעומת רגע משפחתי בנחת.