מנהג ה’תשליך’ מבטא את המשאלה האנושית העמוקה להיפטר מהעוונות שלנו. מי לא היה רוצה למחוק אותם מהרזומה ולפתוח דף חדש עם הגעתה של שנה חדשה.
אבל אני רוצה להציע, שאולי במקום להשליך אותם מעלינו – ננסה להתקרב אליהם בתוכנו. להבין מה קרה לנו שם, מי היינו באותו רגע, מה הניע אותנו. ‘לשאת עוון’ עבור עצמנו.
משל למה הדבר דומה? לעיבוד טראומה, שבו היינו רוצים למחוק לגמרי את הזיכרון הכואב. אבל, למרבה הצער, אין לנו אפשרות לעשות את זה. הדרך היחידה להשגת שלווה מחודשת היא דווקא באמצעות הסתכלות מקרוב על הטראומה, עד שמתאפשרת נקודת מבט חדשה, אחרת.
אז במקום ‘תשליך’ – אני מציעה: ‘תחביק’. שנחבק את עוונותינו. לא במובן של להמשיך לפגוע ולוותר על מוסריות. במובן של יכולת להכיר בכל החלקים שלנו. לחבק גם את החלקים שאנחנו פחות אוהבים בעצמנו. לקחת עליהם בעלות, כי הם שלנו. ומהמקום הזה, להתחיל מחדש.
שנהיה לראש ולא בתוך לוע של אריה 😉
שנה טובה ומחובקת. 🤗
*
“…נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל-פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא-הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי-חָפֵץ חֶסֶד הוּא.” (מיכה ז’, יח)
