הכנה ללידה

הכנה ללידה

(קצת ארוך, אבל חשוב)

*

אחד העקרונות המשמעותיים שגיבשתי מתוך הניסיון שלי בהכנת נשים ללידה הוא לשים דגש על היכולות הפנימיות של האישה ולא על האירועים החיצוניים.

*

למרות האמונה העמוקה שלי בקשר גוף-נפש, לדעתי היכולת שלנו להשפיע על מה שקורה בלידה קיימת – אבל רק עד גבול מסוים. יש גם אירועים שלא תלויים בכוח הרצון של האישה, בהתכווננות שלה, באומץ שלה, בחיבור שלה אל הגוף שלה או בדברים שהיא אומרת לעצמה (וזה נכון גם לגבי תהליכי כניסה להיריון וגם לגבי מהלך ההיריון. למרבה הצער, הרבה דברים הם לא בשליטתנו המלאה בתחום הזה…).

אבל, וזה הדבר החשוב, החיבור לכוחות ההתמודדות – הוא לגמרי בידיים שלנו.

*

בזכות הגישה הזאת, כל הנשים שעבדתי איתן לקראת לידה עד היום דיווחו על חוויית לידה מעצימה וטובה – גם אל מול התרחשויות חיצוניות לא פשוטות (דוגמת לידת op שהתארכה, לידה שהסתיימה בקיסרי חירום, ואפילו לידה שנדרשה בה החייאה לתינוק). אירועים שבאופן אובייקטיבי היו אמורים להיחוות כקשים וטראומטיים – נחוו על ידי האישה כעדות לכוחות שלה.

כמובן, הכנה כזו לא גורעת מתחושת ההישג וההעצמה של האישה במקרה של לידה שמתפתחת ומתקדמת היטב.

*

הגישה הזאת כביכול סותרת גישות אחרות בשדה ההכנה ללידה, שעסוקות במסרים אודות ההתכווננות הרגשית של האישה וההשפעה שלה על התקדמות הלידה.

אפשר, לכאורה, להאשים אותי שאני פוגעת ביכולת של נשים לסמוך על עצמן. לתחושתי, בדיוק להיפך. היולדות שלי מועצמות במיוחד, בדיוק בזכות העובדה שהן מסוגלות להתמודד עם כל תרחיש.

*

אני רוצה להמחיש את כוונתי בעזרת סיפורה של יולדת אהובה שיצא לי ללוות פעמיים (וכמובן, הטקסט הזה מובא באישורה).

*

בפעם הראשונה, היא פנתה אליי להכנה ללידה כשהייתה בהיריון שלישי. שתי הלידות הקודמות שלה היו לידות חירום מבחינה רפואית, והיא התלבטה היכן לבחור ללדת בפעם הזאת – בבית חולים שידוע כבעל גישה שהולכת לקראת היולדת או בבית חולים שידוע באיכות ההתערבויות החירומיות שלו. עשינו תהליך עמוק של עיבוד חוויות העבר וחיבור אל מקורות הכוח שלה ונפרדנו כשהיא עדיין לא קיבלה החלטה, אך הייתה רגועה שברגע האמת היא תדע לבחור את הבחירה הנכונה עבורה.

לאחר הלידה היא כתבה לי (כבר פרסמתי פה את ההודעה שלה בעבר, אז ייתכן שהטקסט יישמע מוכר):

היי ד״ר הראל,

מעדכנת שילדתי בשעה טובה בת מתוקה

אני חייבת לך תודה ענקית, יותר ממה שמילים יכולות לבטא

הצלחתי בסוף לבחור בית חולים מתוך בחירה מודעת ומשמעותית, אז המטרה ה״מוצהרת״ של העיבוד התממשה

אבל בדיעבד אחרי הלידה אני רואה שהערך הגדול של העיבוד בכלל היה בהתמודדות בזמן הלידה עצמה… כמו שצפיתי – לידת חירום מלחיצה ומלאת אקשן שבמזל גדול (נס חנוכה של ממש!) נגמרה בטוב ובתינוקת חיה ובריאה, ועוד בוואקום ולא בקיסרי. שתינו בריאות ושמחות

אז תודה על הליווי והתמיכה וההתבוננות הפנימית שעשינו בעיבוד. בזכות העיבוד באתי מוכנה נפשית ומלאה בביטחון וידיעה ברורה של מה חשוב לי ללידה הזו. הצלחתי להעביר לצוות את הדברים המשמעותיים לי, ולהתנהל (ולנהל את בעלי ואמא שלי) בהתאם בסיטואציה.

כל לידה היא מערבולת של חוסר שליטה, ולידת חירום כמו שלי פי כמה וכמה, ואף על פי כן — הרגשתי בשליטה, בקור רוח, אפילו אפשר להגיד ברוגע מסוים בתוך הכאוס, שהפליא מאוד את כל הצוות סביבי ולחלוטין תרם לסיום הבריא והמוצלח של הלידה.

(בפירוט: הצלחתי לנשום עמוק לאורך כל הלידה, לספק חמצן לתינוקת וללחוץ ולתפקד ביעילות ובזמן הנכון – ורק ככה זה נגמר טוב).

במובן מסוים הייתי בשני מצבי תודעה בלידה – בכאן ועכשיו, וגם קצת בעיבוד לידה העתידי שדמיינתי שאעשה בהמשך… ותוך כדי שדמיינתי את זה, ידעתי מיד איך אני רוצה לתפקד ואיך אני רוצה לזכור את הלידה הזו, כבר בזמן אמת. אז שליטה אין – אבל כלים להתמודד עם הכאוס יש.

אז שוב תודה לך, על הכל! אין ספק שבאתי אחרת לגמרי ללידה בזכותך, והצלת נפשות ממש

*

אספר שלמרות שהייתה לידה מאוד לא פשוטה, היא לא הרגישה צורך לעשות עיבוד לידה. אפילו לא נפגשנו לפגישה נוספת, עד כדי כך היא הייתה בטוב.

*

עברו מספר שנים, והיא כתבה לי שוב. כעת היא הייתה זמן קצר לאחר לידה רביעית, והפעם הרגישה שהיא זקוקה לתהליך עיבוד. היא סיפרה שבהיריון הנוכחי בחרה לתת צ’אנס לגישה שמקדמת את החיבור של האישה אל הגוף שלה, עם דגש רב על ה’סיפור’ שהאישה מספרת לעצמה אודות הלידות שלה שיכול, על פי גישה זו, לקדם/לתקוע את הלידה. היא ובן זוגה היו התלמידים הכי טובים בקורס, קראו את הספר, עשו את כל התרגילים בדבקות, ולמרות שהתעוררו בה מדי פעם קולות פנימיים שהרגישו שהיא לא בטוחה שעבורה זו הדרך הנכונה – היא הלכה all the way בתקווה שהפעם, בלידה הרביעית, החוויה תהיה שונה.

גם בלידה הזו היו רגעים של מתח ו’תקיעות’, היא הייתה מאוד קרובה להתערבות חירום רפואית, אך בסופו של דבר – ברגע האחרון הלידה הסתיימה ללא צורך בהתערבות. למעשה, זו הייתה הלידה הכי טובה שהייתה לה עד כה מבחינת האירועים החיצוניים, אבל דווקא אחרי הלידה הזו היא חוותה רמה גבוהה יותר של תחושות מצוקה. בעיבוד הבנו שההכנה שעשתה למעשה הרחיקה אותה מעצמה. היא הרגישה אשמה על כך ש”לא הצליחה” לקדם את הלידה, ונעה בין כעס על עצמה לבין כעס על המסרים שקיבלה בקורס. הרגע הכי חזק בלידה מבחינתה היה ברגעי החירום בסיום, כשהרופא אמר לה לשים בצד את כל מה שלמדה ולתת את כל כולה – ודווקא שם היא הרגישה שהיא מצליחה ‘לחזור לעצמה’ ולהתחבר לעוצמות שלה.

בעקבות קורס ההכנה שעשתה, השאלה שהעסיקה אותה לאחר הלידה, שבגללה פנתה אליי לעיבוד, הייתה חוסר יכולת להכריע – האם הלידות שלי הן מורכבות רפואית, ואני צריכה פשוט לקבל את זה (כמו שהיה לפני הלידה השלישית), או שאני אחראית לכך שהן נתקעות, בגלל הפחדים/הסיפור שאני מספרת לעצמי (כמו המסר בקורס ההכנה שעשתה לפני הלידה הנוכחית). מתוך העיבוד שעשינו, עלו התובנות הבאות:

“הלידות שלי משנות חיים.

הלידות שלי הן מדהימות, במובן שקורה בהן כל כך הרבה.

הלידות שלי הן מה שהן, זה הסיפור שלי.

יש לי יכולת להכיל רבדים. להישאר עם אי הוודאות.

האינטואיציה שלי טובה. אני יכולה לסמוך על עצמי.”

*

אני חושבת, שאין דבר יותר חשוב מאשר היכולת שלה לסמוך על עצמה. זו, לתפיסתי, מהותה האמיתית של העצמה נשית.

בסיום העיבוד היא הרגישה שאם תרצה בבוא היום ללדת שוב – היא פתוחה לכל לידה, ואפילו תגיע מעמדה סקרנית – נכונה לגלות מה הלידה הבאה תביא הפעם לפתחה.

*

לסיום אני רק רוצה לומר, שהגישה שלי והגישות האחרות – לא בהכרח סותרות. אפילו להיפך, הן משלימות. אפשר לעשות קורס הכנה שמדגיש את חשיבות החיבור וההקשבה לגופך, ובמקביל לעשות איתי הכנה בנוגע לחיבור אל כוחות ההתמודדות שלך. Girl power, 360°