כמעט כולן בימינו יודעות מה זה “בייבי בלוז” (וטוב שכך!) – הדכדוך שמופיע אצל נשים רבות לאחר הלידה, בדרך כלל בסביבות היום ה 3 עד ה 10. הוא מקושר לשינויים ההורמונליים, מופיע יחד עם השינוי בהרכב החלב, ואין מה להיבהל, לא צריך לעשות שום דבר חוץ מאשר להבין שזה מה שקורה לי – ברוב המכריע של המקרים הוא חולף מעצמו. המודעות לעצם קיומו, למשל לשמוע עליו בקורסי הכנה ללידה או מחברה, היא הדבר העיקרי שצריך.
*
אבל כשאישה שחוותה בעבר דיכאון לאחר לידה יולדת פעם נוספת וחווה את הבייבי בלוז – הוא כבר הופך להיות טריגר. הוא מזכיר לה את התחושות הקשות שהיו לה בפעם הקודמת ומייד מעורר את החשש: האם אני שוב באותו מצב?
*
רגע, רקע:
כאשר אישה שחוותה בעבר דיכאון לאחר לידה עומדת ללדת פעם נוספת, באופן טבעי מתעורר אצלה החשש שהיא תחווה גם הפעם דיכאון.
סטטיסטית – היא צודקת, אכן ידוע שיש אחוזים חוזרים של דיכאון לאחר לידה.
אבל, אם היא בטיפול, זה יכול להיראות אחרת. הניסיון המצטבר שלי בקליניקה מראה שמי שעושה עבודת הכנה טובה (כולל עיבוד של אירועי העבר, עבודת עתיד ושילוב של טיפול תרופתי במידת הצורך) – תהיה במצב אחר לגמרי אחרי הלידה הבאה.
ובכל זאת, החשש קיים, ואנחנו לא יכולות לדעת בוודאות מה יהיה, ולכן אני תמיד מרגיעה את האימהות: אנחנו נהיה עם אצבע על הדופק, ואנחנו לא ניתן לך ליפול. אם את רק מרגישה תחילתה של ירידה – אני (והפסיכיאטרית) נמצאות במרחק הודעת ווטסאפ. את לא לבד, זה לא יהיה כמו בפעם הקודמת.
*
ואז האישה יולדת, ובסביבות היום ה 3-4 מגיע הבייבי בלוז – שהוא לא קשור לעבודת הכנה, אלא לעובדה שאנחנו יצורים ביולוגיים 🙂
והאישה נבהלת.
אבל כמו בכל בייבי בלוז, גם כאן, הדבר העיקרי שצריך כדי להתמודד – זה מודעות. שהיא תזכור, או שאני אזכיר לה, שזה מה שקורה, שזה טבעי וצפוי, ושזה לא אומר כלום לגבי ההמשך. שהיא רק צריכה חיבוק, ואוכל טעים, ובעיקר לנסות לישון קצת יותר, וזה יעבור. ואם לא יעבור – אני כאן, ברור. אבל ברוב המכריע של המקרים תוך יום-יומיים היא כבר מרגישה שוב טוב יותר. 🙏
*
זהו, זה המסר שהיה לי חשוב להעביר: אל תיבהלי מהבייבי בלוז.
אבל אם חווית דיכאון חמור יותר – לכי לטיפול, זה עוזר 🙂
