כמעט כולן בימינו יודעות מה זה “בייבי בלוז” (וטוב שכך!) – הדכדוך שמופיע אצל נשים רבות לאחר הלידה, בדרך כלל בסביבות היום ה 3 עד ה 10. הוא מקושר לשינויים ההורמונליים, מופיע יחד עם השינוי בהרכב החלב, ואין מה להיבהל, לא צריך לעשות שום דבר חוץ מאשר להבין שזה מה שקורה לי – ברוב המכריע של המקרים הוא חולף מעצמו. המודעות לעצם קיומו, למשל לשמוע עליו בקורסי הכנה ללידה או מחברה, היא הדבר העיקרי שצריך.
*
אבל כשאישה שחוותה בעבר דיכאון לאחר לידה יולדת פעם נוספת וחווה את הבייבי בלוז – הוא כבר הופך להיות טריגר. הוא מזכיר לה את התחושות הקשות שהיו לה בפעם הקודמת ומייד מעורר את החשש: האם אני שוב באותו מצב?
*
רגע, רקע:
כאשר אישה שחוותה בעבר דיכאון לאחר לידה עומדת ללדת פעם נוספת, באופן טבעי מתעורר אצלה החשש שהיא תחווה גם הפעם דיכאון.
סטטיסטית – היא צודקת, אכן ידוע שיש אחוזים חוזרים של דיכאון לאחר לידה.
אבל, אם היא בטיפול, זה יכול להיראות אחרת. הניסיון המצטבר שלי בקליניקה מראה שמי שעושה עבודת הכנה טובה (כולל עיבוד של אירועי העבר, עבודת עתיד ושילוב של טיפול תרופתי במידת הצורך) – תהיה במצב אחר לגמרי אחרי הלידה הבאה.
ובכל זאת, החשש קיים, ואנחנו לא יכולות לדעת בוודאות מה יהיה, ולכן אני תמיד מרגיעה את האימהות: אנחנו נהיה עם אצבע על הדופק, ואנחנו לא ניתן לך ליפול. אם את רק מרגישה תחילתה של ירידה – אני (והפסיכיאטרית) נמצאות במרחק הודעת ווטסאפ. את לא לבד, זה לא יהיה כמו בפעם הקודמת.
*
ואז האישה יולדת, ובסביבות היום ה 3-4 מגיע הבייבי בלוז – שהוא לא קשור לעבודת הכנה, אלא לעובדה שאנחנו יצורים ביולוגיים
והאישה נבהלת.
אבל כמו בכל בייבי בלוז, גם כאן, הדבר העיקרי שצריך כדי להתמודד – זה מודעות. שהיא תזכור, או שאני אזכיר לה, שזה מה שקורה, שזה טבעי וצפוי, ושזה לא אומר כלום לגבי ההמשך. שהיא רק צריכה חיבוק, ואוכל טעים, ובעיקר לנסות לישון קצת יותר, וזה יעבור. ואם לא יעבור – אני כאן,  ברור. אבל ברוב המכריע של המקרים תוך יום-יומיים היא כבר מרגישה שוב טוב יותר.
*
זהו, זה המסר שהיה לי חשוב להעביר: אל תיבהלי מהבייבי בלוז.
אבל אם חווית דיכאון חמור יותר – לכי לטיפול, זה עוזר

הפוסט “בייבי בלוז” בפעם השנייה הופיע לראשונה ב-הגר הראל.

(קצת ארוך, אבל חשוב)

מעדכנת שילדתי בשעה טובה בת מתוקה

אני חייבת לך תודה ענקית, יותר ממה שמילים יכולות לבטא

הצלחתי בסוף לבחור בית חולים מתוך בחירה מודעת ומשמעותית, אז המטרה ה״מוצהרת״ של העיבוד התממשה

אבל בדיעבד אחרי הלידה אני רואה שהערך הגדול של העיבוד בכלל היה בהתמודדות בזמן הלידה עצמה… כמו שצפיתי – לידת חירום מלחיצה ומלאת אקשן שבמזל גדול (נס חנוכה של ממש!) נגמרה בטוב ובתינוקת חיה ובריאה, ועוד בוואקום ולא בקיסרי. שתינו בריאות ושמחות

אז שוב תודה לך, על הכל! אין ספק שבאתי אחרת לגמרי ללידה בזכותך, והצלת נפשות ממש

לסיום אני רק רוצה לומר, שהגישה שלי והגישות האחרות – לא בהכרח סותרות. אפילו להיפך, הן משלימות. אפשר לעשות קורס הכנה שמדגיש את חשיבות החיבור וההקשבה לגופך, ובמקביל לעשות איתי הכנה בנוגע לחיבור אל כוחות ההתמודדות שלך. Girl power, 360°

הפוסט הכנה ללידה הופיע לראשונה ב-הגר הראל.

יש בזה מצד אחד הרגשה של בית ומצד שני אפשרות לראות ולשמוע את ההתפתחות שעברו בינתיים. (ומצד שלישי, לא פעם יש גם מידה של דאגה, כי אם הן פונות אלי שוב כנראה שהן פחות בטוב כרגע. אבל לא זה היה המצב במקרה הנוכחי).

*

את המטופלת האהובה הזו פגשתי לראשונה לאחר הלידה הראשונה שלה. היא מרגישה את השליחות שיש בדיבור הפתוח על הנושא, ולכן אישרה לי לספר: היא פנתה לטיפול כי חוותה דיכאון לאחר לידה. יחד פילסנו את הדרך בנבכי העולם הרגשי החדש של האימהות. בהתאם לצורך שילבנו גם טיפול תרופתי, והמשכנו בפגישות עד שהיא עמדה איתן על הרגליים – אז נפרדנו בשמחה.

*

מספר שנים לאחר מכן קיבלתי ממנה הודעה. היא כעת בהיריון שני והפעם רוצה להתכונן מראש.

וכך היה. במשך מספר חודשים ליוויתי אותה בהיריון ובהכנה ללידה.

במסגרת ההכנה המלצתי לה לפנות ליחידה במחלקת היולדות שמיועדת לנשים שעברו טראומה. חשוב לדעת: כמעט בכל בית חולים יש כיום מענה כזה, וכל אישה זכאית לקבוע פגישה. מהניסיון שלי, ברוב המכריע של המקרים – מפגש הכנה ביחידה הזו לפני הלידה מייצר הבדל גדול.

אגב, אפשר לקיים מפגש כזה בכמה בתי חולים שרוצים, ואז לבחור היכן רוצים ללדת.

*

היא עשתה פגישה כזו, באותו בית חולים בו ילדה גם בעבר, ואכן – כשהגיעה ללדת הרגישה אחרת הפעם. חוויית הלידה שלה הייתה שונה לגמרי מהקודמת. בהתאם, גם התחושות שלה אחרי הלידה היו שונות. הפעם היא הייתה מאושרת מהרגע הראשון. ומאוהבת   (לא מפתיע: מחקרים מראים שיש קשר בין חוויית לידה קשה לבין דיכאון לאחר לידה וקשיי התקשרות אל התינוק).

*

אז נכון, אימהות בפעם השנייה בכל מקרה לא דומה לחוויית הכאוס של הפעם הראשונה. אבל זה בפני עצמו לא מבטיח שהדיכאון לא יחזור. הכנה טובה, ולידה טובה, והיערכות עם מערך תמיכה עוטף (פיזית ורגשית) לתקופה שלאחר הלידה – הם כולם גורמי מפתח במניעה ובטיפול של דיכאון לאחר הלידה.

*

במסגרת מערך התמיכה, היא ידעה שאני אהיה כאן עבורה, ובכל עת שתרגיש צורך לאחר הלידה – אנחנו ניפגש. למרבה השמחה, היא לא באמת נזקקה לי. נפגשנו פעם אחת אחרי הלידה, רק בשביל הכיף  כי, כמו שקורה לא פעם, בשלב הזה מטופלות רבות כבר לא זקוקות לפגישות נוספות. הן פנויות פשוט ליהנות מהאימהות.

נחת 

*

– ניתן למצוא את רשימת היחידות הרלוונטיות בבתי החולים בחוברת המענים של היפ”ם שמתעדכנת אחת לחצי שנה, בקישור הזה:

https://www.isst-il.com/info-booklets

– בחוברת יש דגש על טראומה מסוג פגיעה מינית אבל היחידות בבתי החולים מכוונות לתת מענה לכל סוג של טראומה או קושי של היולדת, כולל לידה קודמת טראומטית או חרדה מפני הלידה הנוכחית.

– מומלץ לא לחכות לרגע האחרון כיוון שלעתים יש עומס פניות, עדיף לפנות לתיאום פגישה כבר במהלך הטרימסטר השני.

הפוסט מפגש מחודש הופיע לראשונה ב-הגר הראל.

צריך מידה מסויימת של אכזריות כדי להיות מטפלת EMDR.

הפוסט לגעת בכאב הופיע לראשונה ב-הגר הראל.

הפוסט האם זאת האמת? הופיע לראשונה ב-הגר הראל.

*

מנהג ה’תשליך’ מבטא את המשאלה האנושית העמוקה להיפטר מהעוונות שלנו. מי לא היה רוצה למחוק אותם מהרזומה ולפתוח דף חדש עם הגעתה של שנה חדשה.

אבל אני רוצה להציע, שאולי במקום להשליך אותם מעלינו – ננסה להתקרב אליהם בתוכנו. להבין מה קרה לנו שם, מי היינו באותו רגע, מה הניע אותנו. ‘לשאת עוון’ עבור עצמנו.

משל למה הדבר דומה? לעיבוד טראומה, שבו היינו רוצים למחוק לגמרי את הזיכרון הכואב. אבל, למרבה הצער, אין לנו אפשרות לעשות את זה. הדרך היחידה להשגת שלווה מחודשת היא דווקא באמצעות הסתכלות מקרוב על הטראומה, עד שמתאפשרת נקודת מבט חדשה, אחרת.

אז במקום ‘תשליך’ – אני מציעה: ‘תחביק’. שנחבק את עוונותינו. לא במובן של להמשיך לפגוע ולוותר על מוסריות. במובן של יכולת להכיר בכל החלקים שלנו. לחבק גם את החלקים שאנחנו פחות אוהבים בעצמנו. לקחת עליהם בעלות, כי הם שלנו. ומהמקום הזה, להתחיל מחדש.

שנהיה לראש ולא בתוך לוע של אריה

שנה טובה ומחובקת.

*

“…נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל-פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא-הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי-חָפֵץ חֶסֶד הוּא.” (מיכה ז’, יח)

הפוסט תשליך (ערב ראש השנה) הופיע לראשונה ב-הגר הראל.

אזהרת טריגר: אובדן היריון

–

–

–

–

–

כשנקלטים עם היריון חדש אחרי שהיה אובדן של היריון קודם, יש שלבים בהתפתחות הפחד.

(מה שאני כותבת כאן לא מבוסס על מחקר שקראתי אלא על הנשים שפגשתי. אני רואה את אותם תהליכים מתרחשים שוב ושוב)

*

בשלב הראשון, יש קושי להאמין שאכן יש היריון.

כשהוא בכל זאת נשאר, יש מעין הפרדה בין ההיריון לבין העובר. יודעים שההיריון קיים, אבל לא מרגישים שום רגש כלפי העובר.

כשההיריון ממשיך, מסתיימת תחושת הניתוק הרגשי והפחד הגלוי תופס את מרכז הבמה. פחד שההיריון לא ישרוד, שמשהו ישתבש.

בהמשך, הפחד הופך להיות פחד לעובר. חשש שמשהו איתו לא יהיה בסדר. בשלב הזה כבר יש רגשות כלפיו, ההתקשרות החלה. זה מאוד מרגש. וגם מאוד מפחיד.

ככל שההיריון מתקדם לכיוון השבועות האחרונים, החששות סביב הלידה הולכים ותופסים יותר מקום. פחד שמשהו ישתבש בלידה, שיקרה משהו רע לתינוק או לאישה. לא פעם בשלב הזה גם יתעוררו חששות מהתקופה שלאחר הלידה, בעיקר אם האישה חוותה בעברה דיכאון לאחר לידה קודמת.

*

אבולוציה של חרדות.

למרות הכאב שהן מבטאות – התהליך הוא טבעי, ודווקא מלמד על התפתחות רגשית תקינה אצל האישה. תארו לעצמכם שעד סוף ההיריון היא הייתה נשארת בניתוק הראשוני, לא מאפשרת לעצמה להכיר בכך שיש היריון, לא מאפשרת לעצמה לפחד, לא מרשה לעצמה להתחבר…

*

ולכן, אנחנו מחבקות באהבה את החרדות, ורק עוזרות לאישה לשאת אותן.

כידוע, להיות אמיצה זה לא אומר לא לפחד, זה אומר – לעשות למרות הפחד.

להיות בהיריון אחרי אובדן היריון זה להיות הכי גיבורה שיש.

הפוסט להיות בהיריון לאחר אובדן היריון קודם הופיע לראשונה ב-הגר הראל.

(אגב, לא במקרה, אצל נשים רבות שאני עובדת איתן – הזיכרון הטוב כולל לא פעם את הילד.ה שלהן . ההתקשרות אל הילד שלנו היא מקור כוח).

מאחלת גם לך לחוות את האקספקטו פטרונום שלך.

הפוסט רגע טוב הופיע לראשונה ב-הגר הראל.

“הגעת ליעד”.

איך יודעים שטיפול באישה לאחר לידה הסתיים?

כשיש את כל הרכיבים שרואים אצל האישה בתמונה:

* היא מחייכת.

* היא מרגישה חזקה.

* היא מחוברת לתינוק(ת) שלה.

הטיפול מסתיים כשהיא מסוגלת להחזיק גם אותו וגם את עצמה.

אם היא באה בגלל דיכאון או חרדה – יש ירידה ברמות המצוקה ועלייה במידת ההתקשרות (attachment) אל הילד שלה.

אם היא באה לצורך עיבוד של אובדן היריון / לידה מוקדמת / חווית לידה קשה – היא כבר לא מרגישה מוצפת ממה שהיה, ולא מפחדת מפני ההיריון הבא.

למעשה, אין באמת כזאת שאלה – איך יודעים שהטיפול נגמר. זה ברור גם לי וגם לה.

הדימוי שעולה לי לא פעם הוא שאמא לאחר לידה נמצאת בלב ים, בתוך סערה. ובעבודת צוות אנחנו מביאות אותה יחד, בהקדם האפשרי, לחוף מבטחים. עכשיו היא יכולה לבחור אם להישאר להמשיך לעגון איתי, או להפליג לדרכה. כך או כך, היא כבר יודעת לנווט את הספינה.

בדרך כלל, זה קורה הרבה יותר מהר ממה שהיא חשבה שיקרה.

לפעמים אני תוהה על זה, מה מאפשר לטיפולים להיות כל כך קצרים (וזה לא שאני נמנעת באופן עקרוני מטיפולים ארוכים. יש מטופלים שאני מלווה באהבה לאורך שנים). אני חושבת שזה קשור בעיקר לשני דברים:

1. העובדה שאמא לאחר לידה נמצאת מבחינה רגשית בתקופה של ‘קפיצת גדילה’. לא רק הילד שלה עובר תהליכי התפתחות מואצים בזמן הזה, גם הנפש שלה. ולכן, התערבות טיפולית ממוקדת יכולה לסייע בצורה עמוקה.

2. המוטיבציה לשינוי בקרב אמהות לאחר לידה היא אדירה. למעשה, זאת אולי האוכלוסייה עם רמת המוטיבציה הכי גבוהה שקיימת. כי אמא לאחר לידה לא משתנה למענה. היא עושה את זה למען התינוק שלה. ואין ביקום שום תמריץ יותר חזק מזה.

אז נכון, המודל הזה – של טיפולים יעילים וקצרים – הוא לא תוכנית עסקית אופטימאלית מבחינת פרנסה . וגם, אני נדרשת לתרגל שוב ושוב את ההתמודדות שלי עם חרדת פרידה .

אבל, ברצינות: זה בעיקר מספק ומרגש להפליא, לדעת שהתערבות טיפולית יכולה להיות כל כך יעילה. אני נהנית לראות את האמהות שלי מפליגות לדרכן בבטחה. ושמחה אם מדי פעם הן שולחות גלויה.

הפוסט איך יודעים שטיפול באישה לאחר לידה הסתיים? הופיע לראשונה ב-הגר הראל.

הפוסט האם חייבים אפס הפרדה כדי שתהיה התקשרות טובה? הופיע לראשונה ב-הגר הראל.