את בטח מכירה את הויכוח בין בית הלל לבין בית שמאי, האם האור בחנוכיה צריך להיחלש או להתגבר ככל שהחג מתקדם. כמה טוב שבחרו באופציה של בית הלל, זו עם האור המתעצם.
וזה האור שאני רוצה לאחל לך. לא רק בחנוכה, כל השנה. להצליח להיות בית הלל כלפי עצמך. להיות מסוגלת להגיד לעצמך: “עשיתי כמיטב יכולתי”. כאמא, כאישה, כאדם.
אנחנו הרי מתייסרות בלי סוף. על דברים שעשינו, על דברים שלא עשינו, על זה שהיינו מעט מדי או יותר מדי או לא מספיק… אבל אם יש לנו את היכולת להסתכל על עצמנו לרגע בלי שיפוטיות, להסתכל על הדברים כמו שהם ולהגיד “עשיתי כמיטב יכולתי” – נכנס מרווח נשימה.
לא צריך הרבה כדי שזה יקרה. רק להרשות לעצמנו להדליק את האור הפנימי.

הפוסט עשיתי כמיטב יכולתי הופיע לראשונה ב-הגר הראל.

הפוסט החרדה יודעת להפעיל הופיע לראשונה ב-הגר הראל.

אמא, מפחדת לפשל?
חשוב שתדעי. יש לך יכולת תיקון!
יש מונח של Tronick שאני מאוד אוהבת: Interactive repairs.
הוא מדבר על היכולת שלנו לזהות משהו שלא עובד טוב באינטראקציה עם התינוק שלנו – ולפעול לתקן את זה.
לא מדובר על דברים דרמטיים, בהכרח (אבל זה נכון גם לגביהם). יש במהלך כל יום, מלא רגעים כאלו:
כשאנחנו מדגדגות את התינוקת ופתאום זה כבר נהיה לה יותר מדי, הצחוק שהיא צחקה ממש עד לפני רגע – הופך לבכי.
כשאנחנו משחקות במשחק קו-קו והתינוק צוחק, מתרגש, מחייך אלינו – ואז פתאום מסיט את המבט הצדה ולא מסתכל אלינו יותר.
כשעושים להם תרגילי התעמלות, או מראים להם צעצועים, או רוקדים איתם… והם פתאום מתעייפים. כשמציעים להם לאכול והם ממש לא רוצים.
הבנת את הרעיון  
המשותף לכל המצבים האלו – הוא היכולת שלנו לזהות שהיה פה רגע מפוספס, ולפעול לתקן אותו.
זה מה שבונה יחסים.
במובנים מסויימים, זה אפילו יותר חשוב מאשר המצבים שבהם אמהות מצליחות לזהות נכון מה התינוק צריך כבר בפעם הראשונה. כי יש פה הזדמנות לצמיחה: התינוקות לומדים לזהות שלא טוב להם. לומדים שהם יכולים לתקשר את זה לאדם שעומד מולם. ולומדים שכדאי לתקשר. בזכות ההתנהגות שלהם – הסביבה השתנתה, והפכה להיות מותאמת יותר. וכולם יצאו מורווחים!
אז אל תפחדו לפשל… וזכרו שאפשר לתקן. 

הפוסט על היכולת לתקן הופיע לראשונה ב-הגר הראל.