פעם אמרה לי אמא: "אחרי שהתחתנו כולם כל הזמן אמרו לנו 'תעשו ילדים, תעשו ילדים'. ואז כשהפכנו להורים אנחנו כל כך כעסנו, 'למה לא אמרו לנו כמה זה קשה?? איך עבדו עלינו ככה?!'. מאז בעלי ואני מסתובבים בעולם ואומרים לכל מי שעדיין אין לו ילדים, 'תדעו שזה מאוד קשה'. ממש מרגישים צורך להזהיר את כולם, כדי שלא ירגישו כמו שאנחנו הרגשנו."
אבל אי אפשר באמת להיות מוכנה לאמהות… גם אם אמרו לך מראש שלא יהיה קל, רק כשאת חווה את האמהות בפועל את יכולה לדעת איך זה מרגיש עבורך. בחברה המערבית המודרנית לרובנו אין כמעט הזדמנות להתנסות בטיפול בתינוקות לפני שאנחנו נהיות לאמהות. הפנטזיה שיש לנו בראש לגבי אמהות בדרך כלל דומה למה שרואים בפרסומות, ובתמונות שאנשים בוחרים לשים ברשתות החברתיות. שם, כל התינוקות ורודי לחיים, מתוקים להפליא, מחייכים ונינוחים. התמונה היא תמונה אידילית, כזו של תינוק המתרפק על אמו ברוך. האושר המושלם. זוהי, כמובן, 'הטעיית הציבור' – חלק מאותו 'מסע הסתרה' עליו דיברה האם שהזכרתי קודם.
אמהות לאחר לידה נמצאות בתקופה רגישה מאין כמוה. נוסף על ההורמונים המשתוללים והעייפות העצומה, מתרחשים בתקופה זו תהליכים רגשיים אשר הופכים אותך חשופה ופגיעה. תהליכים אלו הינם חיוניים לתפקודך כאם, הם שמאפשרים לך להיות רגישה וקשובה אל התינוק/ת שלך, אך בו זמנית הם הופכים אותך גם רגישה ופגיעה מול שאר העולם. כל מילה שנאמרת מבחוץ חודרת פנימה ועלולה לייצר סערה: הערה של בן הזוג, החמות, אחות טיפת חלב או סתם מישהו זר ברחוב (והרי במדינה שלנו לכולם יש מה להגיד… הילד לבוש יותר/פחות מדי, עלה/ירד במשקל, יונק/אוכל מבקבוק וכו וכו). תחושת האחריות לבטחונו ושלומו של יצור קטן וחסר ישע הינה עצומה, ויש נשים אשר מוצפות חששות וחרדות בשל עוצמת האחריות, לעתים כבר מתקופת ההיריון. חלק מהנשים חוות גם חוויית בדידות עמוקה וכמהות לחברתן של נשים אחרות הנמצאות במצב דומה לשלהן. אל כל אלו נוספת העובדה שהורות הינה מצב בלתי הפיך – התינוק/ת כאן לתמיד, אין אפשרות להחליט ש'מיציתי, אני רוצה להחזיר לשולח'.
בפעם הראשונה בה אישה הופכת לאם מתרחש שינוי נפשי עצום (שקורה במידה כזו או אחרת גם בלידות הבאות, אך מטבע הדברים בלידה הראשונה הוא הגדול ביותר). יש נשים אשר מרגישות שכל מי שהן היו עד עכשיו, כל מה שהיו וידעו על עצמן – איבד תוקף, וכעת הן צריכות להגדיר את עצמן מחדש. זהו תהליך, נדרשת תקופת הסתגלות, ובתקופה הזו חשוב לקבל את כל התמיכה לה את זקוקה. תמיכה של בני המשפחה, של חברות שגם הן אמהות ושל קבוצות (פורומים באינטרנט, מעגלי נשים וכדומה) הינה חיונית ויכולה לסייע משמעותית בתהליך ההסתגלות לאמהות. אך לפעמים היא לא מספיקה.
האופן בו אישה מגיבה למעבר לאמהות קשור לתהליכים רגשיים אשר התרחשו עוד הרבה לפני שהפכה לאם. נשים רבות מרגישות ש'אני לא מבינה למה אני מרגישה ככה' והתשובה לא פעם טמונה בעברה של האישה. אל מול התינוק/ת שלך, זיכרונות וחוויות מוקדמים מילדותך שלך מתעוררים, לעתים אף באופן לא מודע, ומשפיעים על התחושות וההתנהגויות שלך כאם. זהו המקום שבו אני יכולה לסייע. מניסיוני, לא פעם מספיקות פגישות ספורות כדי לעזור לך בהסתגלות לשינוי, לתפקד יותר טוב ובעיקר – להתחיל ליהנות! כי גם לך וגם לתינוק/ת שלך מגיע להיות מאושרים.
נ.ב. ונכון שההסתגלות לאמהות היא הכי דרמטית בפעם הראשונה, אך למעשה היא לעולם לא מסתיימת… גם אמהות 'ותיקות' זקוקות לא פעם לתמיכה. אני כאן כמובן גם עבורכן.
אולי יעניין אותך לקרוא גם: איך תדעי אם יש לך דיכאון לאחר לידה?